ילדים וכלבים בבית אחד: כללי בטיחות שכל הורה צריך להכיר

לגדול עם כלב זו אחת החוויות היפות של הילדות. כלב בבית מלמד ילדים אחריות, אמפתיה וסבלנות, מעודד אותם לצאת החוצה ולזוז, ומעניק חבר נאמן שמקשיב בלי לשפוט. אבל לצד כל זה, חשוב לזכור שכלב הוא בעל חיים עם צרכים, רגשות וגבולות משלו. רוב מקרי הנשיכה של ילדים מתרחשים דווקא עם כלב מוכר, בבית או אצל חברים, ולא עם כלב זר ברחוב. ברוב המקרים אפשר היה למנוע אותם בעזרת השגחה, חינוך וכמה כללים פשוטים. המדריך הבא נועד לעזור להורים לבנות קשר בטוח ושמח בין הילדים לכלב.

השגחה היא הכלל הראשון

גם הכלב העדין והסבלני ביותר בעולם הוא עדיין כלב. ילדים קטנים, במיוחד מתחת לגיל שש, לא תמיד מבינים איך להתנהג ליד כלב, ועלולים לחבק חזק מדי, למשוך בזנב או לצעוק ליד האוזן. הכלב, מצדו, עלול להגיב כשהוא מרגיש מאוים, כואב או נבהל.

לכן ההמלצה של אנשי מקצוע ברורה: אין להשאיר ילדים קטנים לבד עם כלב, גם לא לכמה דקות. השגחה פירושה תשומת לב אמיתית, ולא רק נוכחות באותו חדר תוך כדי שיחת טלפון. כשאי אפשר להשגיח, עדיף להפריד בעזרת שער או דלת, כך שגם הכלב יוכל לנוח בשקט.

ללמוד את שפת הגוף של הכלב

כלבים מתקשרים בעיקר באמצעות שפת גוף, ולפני נשיכה הם כמעט תמיד מראים סימני אזהרה. הבעיה היא שמבוגרים וילדים רבים לא מזהים אותם. כדאי שכל בני המשפחה ילמדו לזהות סימנים לכך שהכלב לא נוח:

• ליקוק שפתיים או פיהוק במצב שאינו קשור לעייפות.
• הסטת הראש או המבט, וניסיון להתרחק.
• לובן העין נראה בצורה בולטת.
• גוף קפוא ונוקשה, או זנב שמקופל בין הרגליים.
• אוזניים שטוחות לאחור.
• נהמה או חשיפת שיניים.

נהמה היא סימן אזהרה חשוב, ואסור להעניש עליה. כלב שנענש על נהמה עלול ללמוד לוותר על האזהרה ולעבור ישר לנשיכה. כשהכלב נוהם, יש להרחיק את הילד בשקט ולתת לכלב מרחב, ואחר כך לחשוב מה גרם למצב ואיך למנוע אותו בפעם הבאה.

כללי בית לילדים

ילדים לומדים הכי טוב מכללים פשוטים וברורים, שחוזרים עליהם שוב ושוב ומדגימים אותם. כמה כללים בסיסיים שמתאימים לרוב המשפחות: לא מפריעים לכלב כשהוא אוכל, ישן או לועס עצם. לא מחבקים את הכלב ולא מנשקים אותו בפנים, גם אם נדמה שהוא אוהב את זה. לא מושכים בזנב, באוזניים או בפרווה. לא רודפים אחרי הכלב, ולא נכנסים למיטה או לפינה שלו.

במקום חיבוק, אפשר ללמד את הילדים ללטף בעדינות בצד הגוף או בחזה, ולהפסיק אם הכלב מתרחק. כלל טוב הוא שהכלב בוחר: אם הוא בא אליכם, אפשר ללטף. אם הוא הולך, נותנים לו ללכת.

מקום בטוח לכלב

כל כלב צריך מקום משלו, שאליו הוא יכול לברוח כשהוא עייף או מוצף. זה יכול להיות מיטה בפינה שקטה, כלוב פתוח או חדר שהילדים לא נכנסים אליו. הכלל צריך להיות ברור לכולם: כשהכלב נמצא במקום שלו, משאירים אותו בשקט.

בבתים עם ילדים קטנים, כדאי לדאוג שהמקום הזה יהיה פיזית מחוץ להישג ידם, למשל מאחורי שער תינוקות. כך הכלב יודע שתמיד יש לו מפלט, והמתח בבית יורד. כלב שיכול לנוח בשקט הוא כלב סבלני יותר.

לשתף את הילדים באחריות

אחת הדרכים הטובות לבנות קשר חיובי היא לשתף את הילדים בטיפול בכלב, בהתאם לגילם. ילדים צעירים יכולים למלא את קערת המים או להניח את האוכל, תחת השגחה. ילדים גדולים יותר יכולים להשתתף באימונים, לתת פקודות פשוטות ולתגמל בחטיף, ואף להצטרף לטיולים.

חשוב לזכור שהאחריות הכוללת על הכלב היא תמיד של המבוגרים. גם כשהילדים הבטיחו לטפל בכלב, אי אפשר לצפות מהם לעשות זאת באופן עקבי ובטוח לבד. טיולים עם כלב גדול, למשל, צריכים להיות בליווי מבוגר, כי ילד לא יוכל להחזיק אותו אם ימשוך בפתאומיות.

כשמגיע תינוק הביתה

לידה של תינוק היא שינוי דרמטי עבור הכלב. כדאי להכין אותו מראש: להרגיל אותו לשינויים בשגרה עוד לפני הלידה, להציג לו את חדר התינוק ואת הציוד החדש, ולהשמיע לו קולות של תינוק בעוצמה נמוכה. אחרי הלידה, אפשר להביא הביתה בגד עם הריח של התינוק לפני שהוא מגיע.

במפגש הראשון, שמרו על רוגע, השאירו את הכלב ברצועה ותנו לו לרחרח ממרחק. הקפידו להמשיך לתת לכלב תשומת לב גם כשהתינוק בסביבה, כדי שיקשר את נוכחות התינוק עם דברים טובים ולא עם הזנחה.

כלבים של אחרים

ילדים צריכים ללמוד גם איך להתנהג ליד כלבים שאינם שלהם. הכלל הבסיסי: לא ניגשים לכלב לא מוכר בלי לשאול את הבעלים, וגם אם הבעלים מאשרים, נותנים לכלב לרחרח את היד לפני שמלטפים. לא רצים לעבר כלב, לא צועקים לידו ולא מתקרבים לכלב קשור, אוכל או ישן.

כדאי ללמד את הילדים מה לעשות אם כלב לא מוכר מתקרב אליהם בצורה מאיימת: לעמוד בשקט כמו עץ, ידיים צמודות לגוף, ולא להסתכל לו בעיניים. ריצה עלולה לעורר את יצר הרדיפה של הכלב.

לסיכום, הקשר בין ילדים לכלבים יכול להיות אחד היפים והמשמעותיים בחיים, בתנאי שבונים אותו נכון. השגיחו תמיד על ילדים קטנים, למדו את כל בני המשפחה לזהות את שפת הגוף של הכלב, קבעו כללים ברורים, תנו לכלב מקום משלו ושתפו את הילדים באחריות בהתאם לגילם. אם הכלב מראה סימני תוקפנות או לחץ קבוע ליד הילדים, פנו למאלף מוסמך או לווטרינר המתמחה בהתנהגות. עם קצת מודעות והכנה, הבית יכול להיות מקום בטוח ושמח לכולם.